מה הופך דברים למדהימים ולמה הסטנדרט כל כך נמוך?

כל יצירה שהיא אשר נוצרה על ידי האדם נמצאת על סקלת איכות מסוימת, לפעמים שווה לעצור ולהתעכב על שאלות בסיסיות שהתשובה שלהם לכאורה פשוטה ולא מעניינת בשביל להבין קצת יותר טוב איך הגלגל מסתובב.

מה הופך שיר ללהיט? למה יש סכינים איכותיים יותר מאחרים? למה רוב המוצרים מסביבנו הם ברמה כל כך נמוכה? ולמה אנחנו מסכימים לסבול את זה? למה העולם התמכר לדברים שמיוצרים בפס ייצור מהיר ונזרקים ברגע הראשון שהם מתקלקלים? האם העולם חייב את אותם מוצרים זולים בעלי איכות ירודה? מה המשותף לדברים המדהימים ומה התג מחיר שמגיע איתם?

בשנת 1885 יצר קרל פברז'ה את ביצת פברז'ה הראשונה – אחת מתוך 69 בלבד, ביצי פברז'ה הם תכשיטים מפוארים עשויים ממתכת יקרה ומעוטרים באבנים יקרות ואמייל, כיום "ביצת פברז'ה" הפך לשם נרדף לתכשיטי זהב איכותיים וגם למותרות, הסטנדרט שהוא קבע עוד לפני יותר ממאה עשרים שנה הוא רף כל כך גבוה שמתי מעט הגיעו אליו ובאמת הלקוחות שלו הם בודדים, רק הצארים של רוסיה – אלכסנדר השלישי וניקולאי השני, אבל איזה מוצר ואיזה תהילת עולם הוא זכה, הוא יצר מוצר נשגב שאפשר רק לחלום עליו.

אז האם איכות צריכה להמכר רק לבעלי ממון? לכאורה כן, שהרי מי יכול לממן אומנות בסדר גודל כזה? מי יכול להעריך אומנות כזו? אם לא בעלי הממון.

מכאן שעולם של מוצרים מדהימים הוא עולם אוטופי ובעייתי לרוב האוכלוסיה שלא תוכל להרשות לעצמה לרכוש, סכין מטבח, מכונית או מחשב באיכות הטובה ביותר, אבל לא כל מכונית צריכה להיות מייבאך, הבעיה היא לא שם, הבעיה היא בצד השני, במוצרים שהם כל כך זולים, כל כך לא אמינים, כל כך חד פעמיים שהרבה פעמים הם אפילו לא מקיימים את ההבטחה הפונקציונלית שלשמה הם נוצרו,כך שהם אפילו לא ניתנים לשימוש חד פעמי, זאת ועוד, חלקם אפילו מהווים מלכודות מוות למשתמשים בהם.

העולם התמכר לזול, לפלסטיק, לחד פעמי, לפסי יצור של מכונות, לאוכל זול, לשמן של הפלאפל, המשפט "דברים זולים עולים ביוקר" אף פעם לא היה נכון יותר, או כמו שאמא שלי נוהגת לומר שאין לה כסף לקנות מוצרים זולים.

אז למה בעצם לפתח מוצרים זולים, באופן לא מפתיע מדובר בהחלטה כלכלית בעלת יתרונות רבים, ראשית הפיתוח זול יותר, חומרי הגלם זולים יותר, השוק גדול יותר, ניתן להעסיק עובדי ייצור פחות מיומנים, המחיר מפתה את הקונים, לאחר שהדברים מתקלקלים הקונים רוכשים חלקי חילוף או רצים לתקן את המוצר או קונים חדש, היצרן מרוויח שוב, זה קל לזרוק וכיף לקנות, אין סנטמינטים וזו בדיוק הבעיה.

כאמור להעסיק עובדים לא מיומנים או לא מקצועיים יכול לגרום נזק.

רוב מי שמפתח דברים מדהימים לא עושה את זה בגלל הכסף, יש פה תשוקת יצירה, חדוות יצירה, נסיון לשבור שיא, לבנות שרשרת ייצור שגם החלק החלש ביותר בה הוא איכותי ביותר, זו משימה לא קלה עד בלתי אפשרית ולרוב גם לא כלכלית מכיוון שזמן הפיתוח הוא יקר ואיכות המוצרים בשמיים, המחיר הופך ללא ריאלי, המתחרים הסינים יודעים דבר או שתיים על העתקה, והמסלול הזה יביא אותך קרוב לוודאי לפשיטת רגל עוד לפני שתצליח להשלים סבב ייצור אחד.

אבל יש גם יוצאים מהכלל, והשאלה היא איך הם יצאו מהכלל, איך הם השיגו שוק שמעריך את מה שהם עושים ומוכן לשלם על זה.

מסתבר שגם דברים מדהימים אפשר לייצר בפס ייצור מדויק ולהוזיל עלויות, ולהוכיח עליונות על המתחרים, עם הזמן מפתחים שיטות ייצור יעילות, דרכי עבודה מהירות ויעילות, עלות חומרי הגלם יכולה לרדת ולעלות בהתאם לכוחות השוק.

התאוריה הכלכלית: עלות זהירות נמוכה של יצרן יכולה להעלות לו בסכומים עצומים, דמיינו יצרן שמשתמש בחומרים כל כך זולים, חסרי איכות עד שקיימת סכנה לצרכן, סכנה זו ככל שתתרחש והחייבת לכלול נזק גוף מעניקה לצרכן את הזכות לתבוע את היצרן, כך שבמידה והיצרן לא נקט בעלויות זהירות והתרשל ונוצר נזק גוף למשתמש, שמורה לו זכות התביעה ע"פ חוק האחריות למוצרים פגומים, ואם לא היה לו נזק גוף ונגרם לו נזק יכול לתבוע על רשלנות

הבעיה היא שרוב המוצרים לא ייצרו נזק גוף או נזק חיצוני מעבר להפסקת פעולתם ולכן לצרכן אין מענה וליצרן אין מה לחשוש, מה שהופך את האיכות הירודה לפעולה לגיטימית משפטית וכאמור משתלמת כלכלית.

טעמו המתוק של המחיר הזול נמוג הרבה לפני טעמה המר של האיכות הירודה…